״כאשר אנחנו מתעבים את עצמנו אנחנו גם מתעבים את האנשים אשר מוקירים ומעריכים אותנו."
כאשר אני מתבונן אחורה אני נדהם לראות איך בכל אותם שנים של יחסים סבוכים ביני לבין עצמי התייחסתי מאוד בחשדנות למי שהעריך אותי.
אני נזכר שגם בתקופות בהן כבר חוויתי רגעים עמוקים רבים של חמלה ואהבה, והיו לי גם מחשבות יפות על עצמי...אך עדיין במצבי הבסיסי היומיומי, כאשר מישהו הגיע והסתדרנו יפה, כאשר הוא פירגן והעריך אותי, עמוק בפנים התחלתי לפקפק בו.
הוא עורר חשד מכיון שהוא התעניין והעריך אותי .
כאשר מישהו עבר וזילזל בי לקחתי אותו הרבה יותר ברצינות...איפה שהוא עמוק בפנים הזדהיתי עם היחס המזלזל כלפי.
...לא משנה אם בלעתי את העלבון או דחיתי אותו בתקיפות. עמוק בפנים הדהדתי איתו ובאיזשהו מקום אפילו כיבדתי אותו...וכמהתי להערכתו של האדם המזלזל.... כמו פצע שלא מגליד
היחסים שלנו עם אחרים תמיד משקפים לנו את היחסים שלנו עם עצמנו. כמו שרַה אוּרוּ הוּ נהג לאמר: שנאתי את האדם הלא נכון. שנאתי את האדם שחשבתי שאני אמור להיות.
כאשר התחלתי לטפח את האדם הנכון הוא נולד מחדש...מאוהב בחיים ומהדהד רק עם מערכות יחסים של הערכה, אהבה ופירגון הדדי.
בתחילת דרכי בעיצוב האנושי אמרה לי מורה וחברה יקרה "האהבה היא באויר שאנחנו נושמים היום אני אוהב לנשום."
דביר יצחקי