ערכי בשוק

את מרבית חיי חייתי במחתרת, ולמרות שעשיתי הרבה דברים יפים לא היה להם תוקף בעולם. ואיפשהו בתוכי קניתי את השיקוף של העולם כלפיי, את העולם בחוץ, וגם בעיניי לא היה לי תוקף.

תמיד ידעתי שאני עושה דברי יפים אך עמוק בפנים האמנתי שאין לי מה לתת לעולם מכיוון שהעולם בכלל לא מכיר בי, שכל מי שאני אינו תקף כאן. זה לא נעים לחיות ללא תוקף וגם קשה להתקיים כך, כאשר עמוק בפנים אינך רואה שיש ערך למה שאתה מביא לעולם.

תודה לאל הזמנים השתנו, הייתי צריך את העזרה של השיקוף התומך יותר מהעולם. התקשיתי לתת תוקף לעצמי בעצמי .

יש לי אגו מוגדר וכאשר עבדתי פיזית לא התקשיתי לבקש תמורה הולמת לעבודתי. אך בעבודתי "הפחות פיזית" גם כאשר נתתי המון עדיין התביישתי איפשהו לקבל כסף על זה, כאילו שזוהי לא עבודה אמיתית, זהו רק תחביב ולא משנה כמה הוא עמוק... אחרי הכל זה מה שהורי תמיד אמרו לי.

זה מדהים לגלות שכל עבודת חיי חיה ונושמת, שיש לה גם ערך בשוק כדבר אמיתי לכל דבר, בדיוק כמו שאופה הלחם מציע את מרכולתו החמה והריחנית בבוקר, גם לי יש מה להציע.

תמיד הרגשתי נחות מול הבנאים, החקלאים, הטבחים, המנקים וכל מי שהציע משהו אמיתי לעולם, אבל עכשיו אני יודע שאני בדיוק כמוהם, גם אני מציע משהו אמיתי. העולם צריך גם את זה.

ואני יודע שהרבה מאיתנו, כמוני, יצאו מהחורים שלהם בתקופה האחרונה. כל עובדי האור. כולנו צרכים לקבל ולתת אור. זה מי שאנחנו.

והעולם רוצה אור. העולם זקוק להדרכה, בהירות ואהבה.

הניצוץ של אמון בחיים, אמון בי ואמון בטוב שבאנשים מתנחל בליבי.

שנת 2018 שתהיה שנה נפלאה .

דביר יצחקי