תרבות הבידור כמדד לאומללות החֶבְרָה

תרבות הבידור היא מדד לאומללות החֶבְרָה. כשיֶשְנו הרבה בידור אנחנו יודעים שיֶשְנה הרבה אומללות :-)

ואני לא אנטי-בידור חס וחלילה. באנו לכאן כדי להתבדר. אנחנו ישויות מבדרות...אך אנחנו מתאמצים מידי.

אני מצביע על תרבות הבידור כאשר היא משמשת כפיצוי לחסכים בחיינו, כפיצוי לחוסר סיפוק, כאינדיקציה לכך שאנו חייבים לברוח מחיינו אחרת לא נוכל להמשיך...

ובזמנים המודרניים זה נוגע עמוקות בכולנו...גם באלה מאיתנו שחיים ללא טלביזיה וכדומה...

הדיוק שביידע עוזר ומאפשר לנו לגלות את הפוטנציאל בחיינו. כאשר אנו חיים "רחוק" מהעיצוב המוּלד שלנו, הבידור באמת מחזיק אותנו בחיים.

בחיינו המודרניים התרחקנו מהטבע, מגופנו, ואיבדנו את הקשר עם המִשׁוָאָה הבריאה. אנו מוצפים ביותר מידי גירויים. גופנו צריך הרבה יותר שקט ומרחב כדי לְעַכֵּל את כל הגירויים.

כאשר אנו מגלים את עצמנו מחדש, מנת יתר של בידור יכולה להפריע לנו...לעייף אותנו...להוסיף עוד ועוד גירויים שמסיטים אותנו מנתיבנו.

זה כה עמוק בתרבות שלנו. אנחנו בטוחים שאנו חייבים להשתתף באירוע כזה או אחר, הרצאה כזו או אחרת, סדנא כזו או אחרת, פסטיבל כזה או אחר. לצפות בעוד סידרה מרתקת.

גם בידור איכותי יכול להוות אמצעי לבריחה מחיינו. הנקודה היא שחיינו אינם מספקים כמו שהם, אינם מבדרים מספיק ואנו מחפשים דרכים כדי להעשיר אותם.

...והאמת היא שאם נקשיב לגופנו (באמצעות האסטרטגיה והסמכות) נופתע לגלות שפעמים רבות איננו רוצים ללכת לשום מקום אך המיינד דוחף אותנו כי הוא מפחד להחמיץ משהו. המיינד תמיד נמשך למה שאין לנו.

למעשה הרבה פעמים התהליך שלנו זקוק לאֶתְנַחְתָא...כדי לעכל ולְעַבֵּד את מה שקורה, או כדי לקבל באֶתְנַחְתָא השראה ורעיונות חדשים...שקשורים לחיינו שלנו!

חיינו נועדו להיות במת הבידור המרכזית באירועי יום העצמאות...העבודה שלנו, החברים שלנו, מקום המגורים שלנו...כל אלה מרכיבים את במת הבידור המרכזית. הם צרכים להיות המקומות הנכונים והאנשים הנכונים עבורנו...ואיננו יכולים לדעת זאת באמצעות המיינד, אלא באמצעות הכניעה למהות התהליך שלנו (א & ס).

כשאנו דוחפים במעלה הנהר חיים שהם לא שלנו, עובדים בתנאים שאינם נכונים עבורנו, ונמצאים במערכות יחסים שאינן מכבדות אותנו, נוצרת שניוּת בלתי בריאה: מצד אחד מירוץ מציף ומפרך, ומצד שני מירוץ לשחרור ופיצוי באמצעות בידור ושעשועים.

בתקופה האחרונה אני מרגיש שחיי הם מספקים ומלאי השראה. למרות זאת, מתוך הרגל, אחרי יום עשיר ומהנה לפעמים אני ממשיך עם פעילות מבדרת כדי להשתחרר כביכול מעומס היום, עם בידור איכותי...שסתם מעייף אותי...ולמחרת נאלץ לשלם על עודף הסטימולציה וחווה פחות בידור בבמה המרכזית של חיי.

ואני פרוג'קטור...עבורנו זה חשוב במיוחד מכיוון שאנרגיה היא מצרך יקר...ובסבך הפעילויות והמחויבויות של חיינו האנרגיה חשובה עבור כולנו.

בחופשת הקיץ אני רואה ילדים מסתובבים ברחובות משעוממים ומחפשים מה לעשות, ...לשנייה אין גירוי ואנו משתעממים. "בעזרתה האדיבה" של מערכת החינוך הכפייתית הילדים איבדו את הקשר עם התהליך האינטימי שלהם. וזה קורה גם בבתי הספר האלטרנטיבים. כולנו שוחים באוקיינוס התקופה ואף אחד אינו יכול לשחות במים מבלי להירטב.

הריחוק מהטבע מעלה את הבעיה החריפה של זיהום סביבתי ואוכל תעשייתי שמשפיעים עלינו בכל הרובדים. לא מזמן הקשבתי להרצאה בה המרצה, רופא במקצועו, שיתף שהוא התבונן והשווה בין צילומים של כָּבֵד של אנשים בני זמננו לבין כָּבֵד של אנשים שחיו לפני כ-30 שנים; הוא מצא שכל כָּבֵד "מודרני" שהתבונן בו היה מוגדל בהשוואה לכבד של אנשים שחיו לפני כ-30 שנים!...אך מכיוון שהכבד של כולנו מוגדל הרופאים מתייחסים אליו כנורמלי...למעשה הכבד של כולנו נמצא תחת לחץ עצום לנקות את הרעלים שאנחנו סופגים מכל הכיוונים.

והתזונה שכה התרחקה מהטבע גם היא משפיעה עלינו עמוקות. רא אורו הו אמר שההתנייה הגדולה ביותר ניכרת באוכל...והיומן דיזיין נותן כיוון לכל אחד גם בנושא התזונה אך נדרשת חקירה נוספת כדי למצוא מה בדיוק נכון עבורנו. נדרשת העמקה נוספת מחוץ למערכת העיצוב האנושי.

אבל איך להחליט מה נכון עבורנו ואיך לבחור מתוך ים המידע המציף אותנו?...זוהי הסיבה שכל כך חשוב קודם כל לתקוע שורשים באסטרטגיה והסמכות שלנו, כדי שנוכל לנווט מבלי לפגוע בעצמנו....אנו יודעים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.

המפתח קבור בחיינו הפשוטים...כשאני מדבר על החיים הנכונים עבורנו אני לא מדבר על איזושהי פנטזיה אלא על החיים שלנו. אנו צרכים פשוט לדייק יותר בחיינו: מה בהם נכון עבורנו? איפה אסור לנו להתפשר ואיפה צריך להתפשר? אילו דברים הם מיותרים וצריך לקזז אותם? או שאולי הם אמורים להיות שם?? הדיוק בתהליך שלנו מאפשר למצוא את כל זה...לא המיינד. המיינד אינו יודע מה בריא עבורנו.

והסיפוק אינו קבור כה עמוק. ההצלחה והשלווה אינם נמצאים בארצות רחוקות. הם נמצאים בגינתנו, ממש מתחת לפני השטח, מכוסים באבק...מצפים שנגלה אותם, נסיר מהם את האבק...ונתבדר.

דביר יצחקי

07/07/2016