סדק במאיה

אחד השיעורים המשמעותיים ביותר שאני עובר כתוצאה מהיישום של האסטרטגיה בחיי הוא "האיסור" להגיד לאחר מה אני חושב עליו אם לא התבקשתי, ואם אנחנו כבר בתוך שיחה אני צריך לשאול אותו אם אני יכול לשתף את מחשבותי בנוגע אליו ולשתף רק אם הוא "באמת" מעונין לשמוע. וגם אז רק בהתאם ליכולת שלו לקבל. 

זה נראה לנו כל כך מובן מאליו שאנחנו יכולים להגיד לכל אחד ובמיוחד ליקירנו מה אנו חושבים עליהם אך למעשה זה בדיוק מה שסוגר אותם ומרחיק אותם מאיתנו.

התובנה הזאת נכונה לכל הטיפוסים. הפרוג'קטור צריך להמתין להזמנה ראויה. הג'נרטור צריך שישאלו אותו. הרפלקטור צריך שיפנו אליו, ואפילו למניפסטור שבנוי ליזום עדיף לא לבטא את המיינד שלו ללא הסכמת האחר. יכולת היזימה שלו היא להניע פעולה ולהתחיל אינטראקציה בהתאם לסמכות הפנימית שלו שהיא לעולם לא המיינד. המיינד נשאר מחוץ למשחק עד שהוא מתבקש להביע את הבנתו.

המינהג "להיכנס באנשים" ולהגיד להם מה אנחנו חושבים עליהם כולל: עצות טובות, ביקורת, הבנות עמוקות שנראות לנו רלבנטיות וחשובות ביותר, אזהרות מפני סכנות בחייהם וכמובן גם הדרכה איך הם יכולים לשווק את עצמם או לשפר את חייהם וכן הלאה וכן הלאה.

כשאנחנו אומרים לאחר מה אנחנו חושבים עליו מבלי שהתבקשנו הוא לעולם לא מקשיב! אנחנו פולשים לחייו ופוגעים בו. זה מאד כואב כשאנחנו פולשים למישהו ומתחילים לבטא את התובנות הנוקבות שלנו לגביו, וכולנו עושים זאת.

בתיזמון הלא נכון, כלומר מבלי שהתבקשנו, גם השיתוף שנראה לנו רלבנטי וחשוב ביותר הוא לא יותר מהשלכות (projections), ביטוי לפחדים שלנו ופסולת של המיינד.

 בתגובה לפלישה האחר ניסגר ומתחיל לבנות סביבו חומה להגן על עצמו מפנינו. מדי פעם, כדי להרחיק את הסכנה האורבת לפיתחו הוא יוצא להתקפה משלו ופוגע בנו. זה מוליד מעגל אין סופי של מורת רוח וטינה אחד לשני.

זאת מחלה שראיתי בכל העולם, בכל מקום...ובארצנו הקטנה זה אפילו חזק יותר. אני מוצא את זה במיטב היחסים ,החברויות והמשפחות...בכל מקום. זאת אחת מאבני היסוד של המאיה, של העולם כמו שאנחנו מכירים אותו, בו המיינד שולט וקובע מה ומתי עושים ואומרים. עולם שמלא בכאב, חוסר הבנה, כעס, תיסכול ומרירות.

ההתנהגות הפולשנית הזאת שהתרגלנו אליה מגינה עלינו. בעצם יצרנו חומת התגוננות מנטלית מהאחר וברגע שאנחנו מתחילים להסיר אותה אנחנו נהפכים לפגיעים ורגישים כילדים. כשמישהו נכנס לאורה שלנו ומתחיל להטיח בנו את התובנות שלו אנחנו יכולים להרגיש את הכאב במלואו.

כולנו פיתחנו עור עבה כדי להגן על עצמנו....ובסיר הלחץ של ארצנו הקטנה העור עבה במיוחד. המחיר לעור העבה הזה הוא שאיבדנו את הקשר עם מי שאנחנו.

אנחנו מזדהים לחלוטין עם הסיפור של חיינו ומנסים להתערב, להזהיר ולהדריך את הדמויות בסיפור, כולל את עצמנו. כך אנחנו מאבדים את עצמנו בסיפור ומבלגנים את חיינו, כי אין לנו את היכולת לכך. שכחנו שאנחנו רק אורחים כאן. הפוטנציאל של העלילה שלנו יכול להתממש רק אם נפסיק להתערב!

איבדנו את עצמנו במאיה.

כשאנחנו מפסיקים להגיד לאחר מה אנחנו חושבים עליו אנחנו מתעוררים ורואים שאין לנו אפשרות לשנות אותו או לתקן אותו כמו שקיוינו. במילא הוא לא מקשיב... נשמע מוכר?

יישום של התובנה הפשוטה הזאת עושה סדק במאיה, שולף אותנו מהאשליה של העולם ומחבר אותנו עם תודעה חדשה שבה אין לנו שליטה על מה שקורה. אנחנו רק אורחים כאן והניווט בחיינו מתבצע על ידי הרכב שמחובר לחיים ויודע מה נכון עבורו.

בחיי אני מוותר, כל יום עוד קצת, על חומת ההגנה המנטלית שלי. אני יותר פגיע ורגיש אך הרגיעה העמוקה שאני חווה שווה הכל! היכולת לנוח בתוך עצמי ולהתבונן בחיים במקום לנסות להגן ולהציל אותי (ואחרים) זאת ההצלה האמיתית. אני מתחיל להתחבר מחדש עם מי שאני, נוסע הנמצא במסע קסום ואין סופי.

מה שאני לומד לעשות כשמישהו פולש לאורה שלי זה לבקש ממנו לשאול אותי אם אני מעונין לשמוע את מה שיש לו להגיד כעת... זה לא נכון יותר בשבילי כשאנשים מתפרצים לאורה שלי ואומרים לי "דברים". אני לא יכול יותר לחיות ככה.  לפחות לא עם האנשים הקרובים לי באמת. זה יותר מידי כואב כשהם מתפרצים לאורה שלי.

זוהי דרך דו סטרית כי אף אחד לא הולך לכבד את הגבולות שלי אם אני ממשיך לפרוץ לאורה שלו. הם מעיזים להוריד את ההגנות שלהם רק כשהם מרגישים שאני באמת בטוח בשבילהם ולא פוגע בהם.

האסטרטגיה (והסמכות) עושה הפרדת כוחות ביננו לאחרים, היא הודפת ומחזירה אותנו הביתה. היא גם מראה לנו מתי אפשר לצאת מהבית מבלי לאבד את עצמנו בדרכים לא דרכים.

אם האחר בחיינו לא מכבד את זה הוא לא נכון בשבילנו.

הפרדוקס הוא שכשאנחנו מפסיקים לפלוש לאחר ולהתערב בחייו יש סיכוי שהוא ייפתח ויקשיב לנו, אך זה רק סיכוי וזה לא בידיים שלנו! אם האחר בחיינו נכון לנו הוא ירגיש שאנחנו בטוחים בשבילו ואט אט יסיר את חומות ההתגוננות שלו מפנינו. הטרנספורמציה שלנו מדבקת ושינוי כל כך מהותי בהתנהגות שלנו יכול להשפיע...אך זה לא ישפיע בהכרח בהתאם לציפיות שלנו.

בעזרת הידע הזה הדרך לתודעה חדשה ברורה ונגישה כמו שלא הייתה מעולם לאורך ההיסטוריה של המין האנושי. אם אני, שהייתי מומחה בלהסתבך, מוצא את דרכי אז כל אחד יכול!

דביר יצחקי

2014