מחזורי חיים

כולנו משתוקקים לפעמים לדעת מה צופן עבורנו העתיד. מה תביא איתה השנה או התקופה הקרובה? במיוחד כאשר אנו מתקרבים לצומת משמעותית בחיינו ועומדים בפני החלטות חשובות. אנחנו משתוקקים לתובנות שיעזרו לנו להתנהל ולרמזים שיחשפו ולוּ במעט לאן זורם הנהר.

כאשר אני ניצב בפני מה שנראה לי כהחלטות "גורליות" (אנחנו תמיד נוטים לקחת את חיינו ברצינות יתרה) אני משתמש בידע העמוק שלי כדי לחקור את המחזורים האישיים שלי עד כלות כוחותי .

בהיומן דיזיין יש לנו מחזורים אישיים שונים. כל שנה יש לנו את מחזור היוֹמוּלֶדֶת השנתי החדש שלנו, כאשר השמש נכנסת בדיוק לאותו המיקום שבו היינו ברגע לידתנו.

ויש לנו מספר מחזורי חיים ארוכים, אבני דרך משמעותיות בחיינו, בסביבות גיל 30, בסביבת גיל 42 - אמצע החיים, ובסביבות גיל 50. לכל אחד תאריך ייחודי שלו שניתן לבדוק לפי מפת הלידה.

וזה מדהים כמה אפשר לראות. הכוחות הפועלים בחיינו הם כל כך עצומים ומורכבים. רבים מאיתנו חשים את העוצמה הזו של מאיה (הדוּאליוּת בחיינו), אך התחושה היא כללית ומאוד מופשטת.

מחזורי החיים חושפים בדיוק מדהים את השכבות השונות בחיינו, כמו שכבות בצל, כמה מורכבים ועצומים הכוחות האלה...אפשר לקבל סחרחורת...קטונתי מכל הכוחות האלה. איזו הַבלוּת זו לנסות ולתמרן את הכוחות האלה. לחשוב שאפשר לתמרן את הכוחות האלה בעזרת האינטלקט או הרצון.

זה חושף את חוסר האונים שלנו בחיינו (אם עוד לא השתכנענו והמיינד שלנו לא משתכנע בקלות).

אנחנו יכולים לראות שכבר ברגע הלידה שלנו אפשר היה לראות את כל מחזורי החיים האלה...ואני חשבתי שכל "עלילות הגבורה" שלי הביאוני עד הלום, ובזכותי השנה החדשה נראית כמו שהיא נראית. נדהמתי לגלות (הלכה למעשה) שהעלילה הייתה כבר שם כשנולדתי, לא אני יצרתי את התסריט.

וזה לא שאנחנו כמו בובות על חוטים. מרכיבי העלילה הם הבובה על החוטים ...וטוב שכך, זהו עסק מאד מתיש לברוא את חיינו, תאמינו לי ניסיתי , ולפרקים אף נראה היה לי שהצלחתי זהו עסק מאד מעייף.

מה שעושה את ההבדל הוא לא שינוי העלילה אלא שינוי העיתוי בעלילה. יש לנו מילימטר של חסד והוא שעושה את כל ההבדל! העיתוי בעלילה משנה את האיכות שלה, ובעצם משנה את "כל הסיפור".

אנחנו לא נדרשים להתחבר עם כל אחד הניקרה בדרכנו, או להתחתן עם כל אחד ואחת שיש לנו כימיה איתם...

השגיאות הגדולות בחיי נבעו מתיזמון לקוי, לא מעלילה לקויה. מוסיקאי גדול אמר לי פעם שהתיזמון הוא הכל במוסיקה.

כאשר אנחנו מתבוננות במחזורים האלה לפעמים עולה סחרחורת. היא עולה מכיון שעמוק בפנים אנחנו חושבים שצריך להשתמש במידע הזה כדי לתמרן את הנסיבות כך שנוכל להגיע בשלום למחוז חפצינו...וכאשר אנו רואים את גודל הכוחות הניצבים מולנו, והמורכבות שלהם, אנחנו מתמלאים בפחד.

הפרדוקס הוא שכאשר אנו נוכחים בחוסר היכולת המוחלט שלנו לשנות את "מזג האויר" היידע הופך להיות לבעל תועלת... ונעשה שימושי מאוד!

המידע הזה, התובנות האלה הופכות לשימושיות מכיון שהן מצביעות בדיוק על המקומות שימשכו אותנו לצאת מהאסטרטגיה והסמכות שלנו כדי "להציל" את המצב כביכול.

בזכות התיאור של מזג האויר הבא עלינו לטובה ולרעה, אנחנו יכולים לזהות את האתגרים האלה בחיינו, ובמובן הזה המידע ממש יכול "להציל" אותנו, מכיוון שהמיינד הוא כה עוצמתי, ותמיד מושך אותנו לעשות משהו שלא בעיתו, מנסה לפתור את חיינו ע"י פעילות שלא בעיתה (בד"כ מוקדם מידי אך גם מאוחר מידי), וזה מה שעולה לנו ביוקר.

אנחנו יכולים לראות איפה מסתתרים הפיתויים המאתגרים האלה כך שנדע להבחין כאשר אנו נמשכים לסטות מהתהליך שלנו.

אם אנחנו לא מקורקעים בהתנסות עם העיצוב שלנו (אסטרטגיה וסמכות) המידע יכול להפריע. הקריאות האלה מיועדות עבור אלה שיודעים את התועלת שבחוסר תועלת.

דביר יצחקי