זרמים חדשים שנבעו מהעיצוב האנושי – אֶתִיקָה

זרמים חדשים שנבעו מהעיצוב האנושי – אֶתִיקָה

אני נשען לאחור ומנסה להיזכר במה שהייתי עֵד אליו במהלך 18 שנותיי בעיצוב האנושי, בהתפתחות העיצוב האנושי בעולם (יש לי את העיצוב של עֵד), בניסיון לשפוך אור על תופעה שנויה במחלוקת.

האמת שבימים אלה הנושא הזה כלל לא מעסיק אותי אך לאחרונה חברים יקרים העלו אותו והזמינו אותי לכתוב עליו...הרגשתי שזה חשוב להביא קצת בהירות לנושא המתעתע הזה. אני כותב עליו מהתדר של הלב - שאינו שנוי במחלוקת .

הכל התחיל עם התמקצעות העיצוב האנושי בעולם. כל המחלוקות תמיד מתחילות במישור השבטי הקיומי הטעון.

הארגון הבינלאומי של העיצוב האנושי ה IHDS- (שרכש את הזכויות מרַא אוּרוּ הוּ) דרש מחירים גבוהים עבור קורסי ההסמכה המקצועיים (לא עבור הקורסים הבסיסיים). כך נוצר מצב שאנשים עם כסף עשו את דרכם מעלה מהר, בעוד שאנשים רבים התקשו להמשיך את דרכם ולשלם עבור ההסמכות. כך לפעמים אנשים עם ידע ונסיון מצאו את עצמם בחוץ, במובן של הלגיטימציה לצאת וללמד.

מי כמוני יודע אחרי שמצבי הכספי אילץ אותי לעבור דרך ארוכה כדי לרכוש את ההסמכות המקצועיות.

המצב הזה חזר כמו בוּמרנג והיכה את האירגון, בכך שיצר סביבו אווירה של דה-לגיטימיזציה (אולי בזמנו הם לא התייעצו מספיק עם פרוג'קטורים ורפלקטורים, או ש-אֵלֶה עוד לא עמדו על הרגליים הפרוג'קטוריות והרפלקטוריות שלהם).

האוירה הזאת של דה-לגיטימיזציה סביב האירגון היוותה קרקע פוריה עבור מורים שונים שהציעו אלטרנטיבה משלהם ליידע עצמו. כל אחד והסיבות שלו: פרשנות אחרת ליידע, מחלוקת אישית עם רַא וכ"ו.

יותר ויותר מורים הופיעו (ויופיעו) והציעו אלטרנטיבה "טהורה" יותר. הבהירו מה רַא שמע ומה הוא לא שמע ויצרו שינוי שלא בהכרח מדוייק. כל יום אנחנו שומעים מורה חדש שמשדרג את היידע.

חלקם ידועים: סטיב רודס, זנו, קרן קארי, צ'ייטאן פארקין, ריצ'ארד רוד ועוד.

מעניין לראות שמשני צידי המתרס הובילו אנשים שיכלו להרשות לעצמם מבחינה כלכלית. כדי שתובנות חדשות ישרישו שורשים בתודעה האנושית צריך את התמיכה של המישור החומרי...אפשר לראות את זה סביב הרבה מורים לאורך ההיסטוריה.

המגמה של מורים, עשירים ועניים, המציעים אלטרנטיבות אחרות תלך ותגדל. מבחינת האבולוציה הקולקטיבית לכולם יש כאן מקום ותפקיד, וכולם משרתים את השלם.

על פניו זה מעלה את העניין של אתיקה, אך זה הרבה יתר מאתיקה. כל מי שטבל קצת במסורות עתיקות איכותיות של יידע- רוחני, אמנויות, לחימה - יודע שכיבוד המורה שדרכו מתקבל היידע חשוב מאוד. זה לא קשור בכלל לאישיות של המורה. זוהי הגישה שתִּפְתַּח את שערי היידע. ואם אנחנו לא מצליחים לכבד את מבשר היידע מתוך מקום של צניעות כֵּנָה, זה כמעט בלתי אפשרי לעקוף אותו ולהתחבר ישירות.

זה כמו ללכת נגד החיים, כי החיים בחרו בו (ברא אורו הו) לבשר את היידע, לטוב ולרע. אִם העוּבָּר ברחם ידחה את האֵם ויחפש מקור הזנה חלופי הוא ימות.

אח"כ, אחרי שגדלנו והתחזקנו אנחנו יכולים להשתתף באבולוציה עם היידע (רא בעצמו עבר את זה), אך זה לא מדרך הטבע להפנות עורף לאימנו. אנחנו יכולים לאהוב אותה כמו שהיא.

אם אני לא טועה, מכל רשימת המפורסמים שציינתי, היחיד שלא גינה את רא היה ריצ'ארד רוד, וזה לא פלא שהוא היחיד מביניהם שהיה עבורי מקור השראה. אצל האחרים, הרגשתי שהטון בין המילים (והמילים עצמן) לא היו בשלום.

לכולם יש תפקיד בתוך האבולוציה הזאת, אך כדאי לזכור שאבולוציה קולקטיבית יכולה להיות אכזרית, במובן של הקושי האישי למצוא את מקומנו בתוך אותה אבולוציה קולקטיבית, והכאב שנובע מזה.

המהות של העיצוב האנושי היא בדיוק להציע מרפא במקום של החיבור האישי שלנו עם השלם. זוהי מכניקה לא פילוסופיה, ובמובן הזה כשמשנים יותר מדי דברים זה לא עובד. אִם הולכים למוסך ומחברים את הקרבורטור במקום הלא נכון, אפילו שעושים את זה עם צינור מזהב, זה לא עובד.

גם רא אורו הו עצמו עבר שינויים ואבולוציה בהתפתחות העיצוב האנושי. נגיעות של השראה תמיד מבורכות! אך בגדול העיצוב האנושי הוא פורמולה, ואִם מדללים יותר מידי את המסר המקורי, כמו שהוא מתבטא במפת הגוף, פוגעים בפורמולה וזה לא עובד.

וזה לא קשה לדלל את המסר המקורי, כי היידע מאוד רחב ומציע המון סוכריות למיינד שלנו. ישנם בשוליים הרבה מיידעים מרתקים שהם פחות רלבנטים.

העיצוב האנושי מחזיר אותנו בעוצמה לחיינו כדי שנתמודד איתם מחדש, ונגלה אותם מחדש. עד אז בדרך כלל חיינו "מעייפים". רובנו מגיעים לעיצוב האנושי איפשהו באמצע חיינו, הרבה פעמים כבר עייפים מהקשיים וחוסר הדיוק בחיינו.

זה לא פלא שנעדיף להתעסק עם מיידעים מרתקים, יותר מאשר עם חיינו.

אך זה בדיוק מה שהעיצוב האנושי עושה. הוא דוחף אותנו להתמודדות מחודשת עם חיינו. זה לא תמיד קל, אך זה מביא לטרנספורמציה. כאשר אנחנו מתחברים לסמכות הפנימית שלנו, ואם היא מהדהדת ומתחברת לבדוק משהו שמעורר השראה, זה כבר ממקום אחר לגמרי.

כל העניין הוא שחיינו עצמם הופכים למרתקים, ומתחילים לענות לנו ולתת לנו את התשובות החשובות.

ההשלכות שמדובר בפורמולה הן עצומות. זה מאפשר לנו לשחרר את כל פולחן האישיות! בתודעה החדשה אין צורך לסגוד למורה, כולנו חלק מדפוס אוניברסלי.

המורה נמצא שם בשביל להעביר את הפורמולה בצורה ברורה ולתמוך בתלמיד בתהליך. להעצים קודם כל את התלמיד. לתת לתלמיד להרגיש שווה ערך ויקר בדיוק כמו המורה. חייהם של התלמידים אינם זירת משחק לרעיונות המבריקים של המורה או צרכיו האישיים.

המורה גם אינו נמצא שם בשביל לפתור את חיינו או כדי לשעשע (אם הוא משעשע על הדרך זה בונוס). המורה בסה"כ מצביע על הירח (: ...רק חיינו יכולים לפתור את חיינו.

כל מה שמגיע אלינו כמילים הוא מיינד. כל מה שמגיע כמילים אינו הסמכות פנימית שלנו. זוהי מהות היידע. המילים הן סמכות חיצונית. זוהי המשמעות של תודעה חדשה.

זה כולל גם תיקשורים מכיוון שהתיקשור חייב לעבור דרך המיינד. הוא מהווה סמכות חיצונית עבורנו (וגם עבור המתקשר עצמו). זה יכול להיות מאוד מאתגר להתייחס לתיקשור כסמכות חיצונית בלבד.

בשיח על מקור היידע של רא והפוטנציאל להתחבר אליו אנו עלולים לשכוח שהתוקף של היידע לא נובע מהמקור שלו. התוקף נובע מהמסר עצמו, מהתְּקֵפוּת של הפורמולה (או לא), מהתועלת שבה.

זה בדיוק מה שמפריד אותנו מהתודעה הישנה בה הדברים היו פחות ברורים ואמונה קיבלה משנה תוקף. התמקדות במקור התיקשור פותחת דלת להסתמכות יתרה על סמכות חיצונית. מה שבעבר של האנושות הוביל לפולחן אישיות.

וכולנו שעושים קריאות, מקבלים השראה ומעבירים סוג של תיקשור...אין בעייה לעוף על זה. העניין הוא להחזיר ולשמר "רוחו אמת". המפה היא האמת.

אני מאוד ממליץ לפני שאנחנו בודקים פרשנויות חדשות וזרמים חדשים שנולדו מתוך העיצוב האנושי להיכנס קודם כל לתהליך עם הידע המקורי, ולהתחזק בו. לפגוש את ההתניות שלנו ולהתקרקע באמצעות האסטרטגיה, הסמכות הפנימית שלנו, ומרחב מתאים.

התהליך הלימודי הבסיסי שרא יצר הוא מעולה: להתחיל קודם כל את תהליך עם ה-LIVING YOUR DESIGN (חינוך חובה) בשילוב (לפני או אחרי) עם קריאה אישית ממישהו בעל יידע ונסיון רחבים, ולהמשיך עם RAVE ABCs ו- RAVE CARTOGRAPHY . אלו הם שלושת השלבים הראשונים שיקנו לכם בסיס איתן.

בנוסף לחומרים החשובים, הם יוצרים מרחב תומך ומדריך כדי להתבסס בתהליך.

לא סתם רא היה שנוי במחלוקת, השמש של האישיות שלו "ישבה" במרכז הלב של כוח הרצון והאגו, ועוד בקו החמישי שתמיד מושך השלכות...העולם לא מחבב במיוחד את כוח הרצון. והשמש ישבה שם בשער "הזעזוע" המעורר. ...בעיצוב של מניפסטור שפועל ומבטא את עצמו מאותו מקום עוצמתי. רא ניער את התודעה בעולם...

משמעות ה-"הוּ" בשם "רא אורו הוּ" הוא כינוי שמשמעו: סוגר הדלתות. סוגר עידן כדי שהכל יבוא לידי סיום. המיינד-סֵט של רא היה שייך לעולם הישן. זה לא סתם שהוא עזב לפני 2012, כמו משה רבנו שלא נכנס לארץ המובטחת. תפקידו היה לקחת אותנו לשם...להעביר לנו את היידע שהיה חסר לנו כדי לצאת מהסבל שבמאיה.

מי שלא נסחף אחרי תפקיד כזה או אחר, יכול היה לחוש את מתיקות ההוויה של רא, מתיקות שטעמה אינו שייך לעולם כזה או אחר, ישן או חדש.

Forever grateful

דביר יצחקי 9/3/2018