הרעב לשינוי

שוב ושוב אנשים בתחילת התהליך שואלים ומפחדים שאם הם יפסיקו לרוץ אחרי החיים שום דבר לא יקרה.

ובדיוק כאן בשער 35, שער השינוי, אנחנו מוצאים את הרעב התמידי למשהו חדש. כאן נמצאת ההנעה של האבולוציה שלנו, לא לקפוא על השמרים. זה מתבטא בחוסר מנוחה שדוחף אותנו להתנסות.

במנדלת ההיומן דיזיין, בדיוק מול שער 35, נמצא שער 5, שער המקצבים הקבועים, הכוח להמתין ולהישאר במקצב. זאת האנרגיה שמקרקעת את השינוי והדחף להתקדמות.

הצמד הזה מצביע על מה שנראה כדבר והיפוכו, אך זוהי אמת בסיסית בקיומנו האנושי: כדי להתקדם ולשנות צריך את הכוח להמתין.

בעולמנו האבולוציה הזאת מתבטאת בדרך כלל בעולם החיצוני ולא בעולמנו הפנימי. התנסות רודפת התנסות ללא אפשרות להשביע את הרעב התמידי הזה. חוסר המנוחה הזה יכול לרדוף אותנו עד הקבר, בדרך כלל חוסר המנוחה לא ימתין וידחוף אותנו בעצמו לקבר (: .

כאשר האדמה נכנסה לשער 35, שער השינוי-התקדמות, במקביל גם הירח ביקר בשער 35... ומיי גוד, עשן עלה מהטלפון שלי ☺, כמה הודעות קיבלתי...יכולתי להרגיש את הרטט של השיתוף הקולקטיבי שמביא השער הזה. וזה עוד בדיוק תפס אותי כאשר נזקקתי למנוחה, תודה לאל אני בנוח עם האסטרטגיה והסמכות שלי ולא התנגדתי לצורך לנוח.

מי כמוני יודע, יש לי את שער 35 מופעל על ידי מרס בקו השלישי, וזוהי ערובה לחיים מעניינים...אך ללא הכוח להמתנה הם גם "כּאוּבים". הרעב התמידי לחפש את המקום הנכון, המורה הנכון, הידע הנכון והאנשים הנכונים שיגע אותי והריץ אותי בכל כנפות תבל. חיי היו עשירים ומעניינים אך ללא הקירקוע של "הַמְתָּנָה" הם לא היו בזרימה...(ושער 5, ההמתנה, לא מוגדר אצלי וגם האנשים שהוא מוגדר אצלם, בד"כ הם לא הולכים עם הכוח הזה).

הדרך היחידה להינצל מחוסר המנוחה התמידי הזה היא לפרוץ מבעד למסך המנטלי, לצלול למרחב הפנימי שלנו ולהעיז להמתין. להסתכל לחוסר המנוחה בעיניים ולתת לתדר של האהבה לפרוץ החוצה. אסטרטגיה וסמכות מקרקעים אותנו בתהליך הזה.

אנחנו לא מדחיקים שום דבר, פשוט ממתינים לעיתוי ולחיבור הנכון, והנקודה היא שמה שקורה בהמתנה הוא הכי חשוב! הרפתקה חדשה. אנחנו יוצאים להרפתקה, בדיוק כמו בחוץ, רק בפנים. והפלא ופלא אנחנו מגלים שההמתנה אינה מרעיבה אותנו, להיפך, היא מחברת אותנו למכניזם אוניברסלי אשר קושר את כל צורות החיים יחד במקצב החיים.

אנחנו מגלים שבזמן שאנחנו מתחילים לנשום בין המילים, בלי שלכאורה קורה כלום בחוץ, הכל קורה ואנחנו מגלים חיים חדשים. אנחנו נוגעים במקום בו הכל אפשרי והכל יכול לקרות...העולם החיצוני הוא חלק מהעולם הפנימי שלנו, אנחנו לא מנותקים.

לאט לאט כאשר אנחנו נוכחים בכך שהפנטזיה הזאת היא מציאות, הפחדים שלנו הולכים ופוחתים. הכימיה של חוסר מנוחה מתחלפת בכימיה של סיפוק.

זוהי תודעת הלב, התודעה החדשה המושרשת במוטציה שעוברת מקלעת השמש. אנחנו מגלים תדר חיים בו הנס של חנוכה מחזיק מעמד יותר משמונה ימים.