האל נשף בנו פחד מוות
כדי שניקח את המאיה ברצינות.
המיסטיקנים הקדומים אמרו:
אל תניד עפעף, תתבונן פנימה.
הרכבת טסה לה משקשקת בין תהום ושמיים.
ישבתי בעיניים עצומות מודטות באפלה.
הגיעה השעה והאדמה חרקה.
מחוגי שעון האבן נעו.
מִמטָרים הגיעו והמאיה שינתה את פניה.
שדון הזמן קפץ ונעמד מולי; "לא תמות עוד כדי לחיות.
צא לעולם."
יצאתי, אך העולם היה מר.
ניסיתי לטפס בחזרה במעלה ההר,
אך השדון סגר את השער.
עקבותיה של הדרך עתיקת היומין נטמעו באדמה.
באו מיסטיקנים חדשים, מנפנפים במפות צבעוניות.
לא האמנתי.
אך גורלי אחז בי ומשכני אל עָמֳקֵי המפה הצבעונית.
מִמטָרֵי תשובות הלמו בי. שנתי הופרעה והתעוררתי.
באויר הנקי אחרי הגשם
התמלאתי בפְּלִיאָה;
איני יודע כלום
אך יש לי דרך.
דביר יצחקי 25/08/2016