אהבה עצמית

אבן היסוד של העיצוב האנושי היא "אהבה עצמית". קשה למצוא אנשים שאוהבים את עצמם. העניין הוא שאהבה עצמית אינה אפשרית בלי לדעת איך להתנהג, זהו כל העניין. להתנהג "נכון" מבחינה מכנית. זה מה שהמכניקה מגלה לנו...

זהו עלבון למיינד היהיר שלנו.

זהו משהו שחשוב להבין לעומק, כי הרבה אנשים טובים אינם חיים בשלום עם עצמם, ולא מפני שהם חוסכים במאמצים. ...גם התעלמות קטנה מהסמכות הפנימית או האסטרטגיה מביאה לחוסר שקט בכימיה שלנו, ויכולים להיות לה השלכות משמעותיות.

אתן דוגמא אישית :

בהכנות למעבר מגורים סידרתי את הניירת שלי. באמצע התהליך הזה (שארך כיומיים) התעוררתי בבוקר ומצאתי שהררי ניירת השתלטו על חדרי.

הכימיה הרגשית שלי (הסמכות שלי) סירבה להמשיך וצווחה "אין לי כוח להתעסק עם זה עכשיו". "איני יכולה להמשיך כעת". "איני יכולה לזוז". כל ניסיון להמשיך בעבודת מיון הניירת הביא לתגובה שלילית מהגוף שלי.

כאן נכנס המיינד ולחץ עלי להמשיך בכוח, כי הזמן מועט וצריך להשלים את המטלה הזאת, "בוא נגמור כבר עם הדבר המעיק הזה." הנימוקים של המיינד לא עניינו את הגוף שלי שסירב לנוע, אך אני נכנעתי לנימוקים של המיינד, והשלמתי את העבודה בכוח. בעל כורחי.

הרבה אנרגיה נדרשה ממני כדי להשלים את העבודה בכוח, וזה הקפיץ את כימיית האדרנלין וההיפר שלי לרמה ולאיכות לא נעימה שכבר שכחתי.

בדקות האחרונות של המבצע, בעודי נמצא בכימיה הלא נעימה הזאת, נכנסה בת הזוג והעלתה נושא רגיש וטעון (קלאסי). במצבי הרגיל הייתי מכיל את הסיטואציה הזו, אך מכיוון שכבר הייתי בקצה, וגזלתי מעצמי את המרחב האישי המקודש, הגבתי ממקום של לחץ רגשי שדירדר את הכימיה הרגשית שלי למקומות של פחד והיסטריה.

התעשתתי לפני שנגרם נזק ליחסים עם בת הזוג...אך בבת אחת איבדתי את גן עדן שלי, את הגינה אותה טיפחתי באהבה.... אי שקט השתלט על הכימיה שלי, ופתאום לא יכולתי לאהוב את עצמי...ולא משנה כמה התעשתתי.

הכימיה של אמון עצמי נזקקת לזמן כדי להתרפא ולהחלים. הסברים אינם מספיקים.

אם הייתי משאיר את הררי הניירת ומחכה לאור ירוק. והאור הירוק תמיד מגיע!...אז לא הייתי מאבד את גן עדן. ואני לא רוצה יותר לאבד את גן עדן.

Love Yourself

דביר יצחקי